"סובו ציון והקיפוה סִפרו מגדליה... למען תספרו לדור אחרון"

דגם ירושלים מראשית ימי המנדט הבריטי

ניר אורטל, אלדד ברין ונירית שלו כליפא

ד"ר נירית שלו כליפא היא אוצרת, מנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד בן -צבי.
אלדד ברין הוא מורה דרך ודוקטורנט במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, פרסם כתבות ומאמרים העוסקים בתולדות ירושלים.

ניר אורטל הוא מנהל ארכיון התמונות ביד בן-צבי, חוקר ומורה דרך בירושלים.

"לא מאלה עשויה העיר, כי אם מהיחסים בין מידות חללה לבין אירועי עברה"

א' קלווינו, הערים הסמויות מעין

במהלך הכנת התערוכה 'חולמי העיר: חזון ותכנון' לציון מאה שנים לשלטון הבריטי בירושלים (1917- 2017) במרכז לעיצוב אורבני של עיריית ירושלים, נודע לנו כי באולם הכנסים הישן במוזיאון רוקפלר מונח שנים דגם של העיר ירושלים ללא תיעוד על יוצרו, מוצאו או שימושיו.[1] מאמר זה הנו פרסום  ראשון אודות דגם זה, והוא פותח פתח להרחבת המחקר שיגיע בעקבותיו. הדגם עשוי גבס, גודלו 188 ס"מ על 188 ס"מ בקנה מידה 1:3000 ונראים בו הטופוגרפיה של ירושלים, בתיה ודרכיה.

הדגם כולל את העיר העתיקה, את זו החדשה וכן שטח נרחב סביב לעיר. הטופוגרפיה של העיר, כפי שהיא מתוארת בדגם, מדויקת למדי. בכמה מקומות נכתבו שמות אתרים, מבנים ומתחמים מרכזיים, וחלקם הודגשו בצבעים שונים: העיר העתיקה מופיעה כתבליט לבן, בתים או גושי שכונות באדום, שטחים פתוחים בירוק הרחובות המרכזיים והדרכים המפולסות בחום בהיר. באזורים רבים מופיעים בתים ברמת דיוק של בית בודד. שמות האתרים נכתבו לרוב בדיו שחורה ואחדים נכתבו בעיפרון; כל השמות בדגם נכתבו באנגלית ואולם שמות של שכונות לא צוינו בו. ככלל, רמת הפירוט בדגם זה לא משתווה לרמת הפירוט בדגמים המוכרים לנו מהמאה ה-19, כגון דגם אילש המתאר בקנה מידה 1:500 את האזור בין הר הזיתים למגרש הרוסים, או הדגמים של קונרד שיק שמתארים אזורים ואתרים בירושלים בקני מידה שנעים  מ-1:100 עד 1:500. רמת הפירוט עשויה להעיד שהדגם נועד להקיף את העיר וסביבותיה להתבוננות רחבת יריעה-  אסטרטגיה המבטאת תפיסה, רעיון וכלי ליישומו.

שלב ראשון: התבוננות

הדגם כולל שמות של אתרים רבים במרחב העירוני, שלחלקם הגדול חשיבות דתית-היסטורית בשל איזכורם בתנ"ך או בברית החדשה, וכן אתרים מן העת המודרנית שלהם חשיבות אזרחית-תרבותית. על האחרונים נמנים שני מתחמים חשובים, שלהם נודעה בימי המנדט הבריטי חשיבות אזרחית ושלטונית - אך לא דתית או היסטורית: "בית הקברות הבריטי"  (01 הפנייה למפה)  לחללי מלחמת העולם הראשונה (British Military Cemetery) על הר הצופים, ו"מגרש הרוסים" (02) (Russian Compound) ששימש כמה ממוסדות העירייה והממשל. בראש האתרים בעלי החשיבות הדתית-היסטורית המצוינים בדגם בשמותיהם מופיע הר הבית, ובו מסגד אל-אקצא (03) וכיפת הסלע (04). במזרח הר הבית נכתב "אזור המקדש" (Temple Area) ובצפונו נכתב "מוריה" (Moriah) , אך הכותל המערבי ("כותל הדמעות" בפי רבים מהמבקרים המערביים) לא צוין. אתרים נוספים מימי התנ"ך הם ה"עופל" (05) (Ophel) מדרום להר הבית ו"גן המלך" (06) (King’s Gardens) המקראי במורד נחל קדרון (ברכת אל-חמרה), וכן גי בן הינום (07) (Valley of Hinnom) ו"מישור רפאים" (08) (Plain of Rephaim) . עוד מופיעים ברכת השילוח (09) ומעין הגיחון (10) המופיע בכינויו "מעין הבתולה", הידוע בכתבי חוקרים ונוסעים נוצרים.

שכונות מערב העיר היהודיות שנבנו במאה ה-19 ובראשית המאה העשרים לאורך דרך יפו מופיעות כגושים בנויים בצבע אדום בדגם ואולם אין פירוט או התייחסות אליהם. לעומת זאת ליד מתחם מגרש הרוסים מופיע אזור שלם המסומן כ- Gareb  היא גבעת גָּרֵב (11) הנזכרת בירמיהו: "מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה".[2] ההתיחסות אליה מבטא תפיסה דתית- מסורתית ואת המחקר הארכיאולוגי של המאה ה-19 המנסה לזהות ולאתר את אתרי תקופת המקרא.[3]  

אתרים חשובים במסורת הנוצרית הם דרך הייסורים (12) שלאורכה פסע ישוע מן האתר שבו נשפט והורשע עד לאתר הצליבה ("ויה דולורוזה"), כנסיית הקבר הקדוש (13), גת שמנים (14) במורד הר הזיתים, הכפר בית עניא (15) [4] (Bethany) , הגולגותא של גורדון (16) [5] וכן מנזר המצלבה (17). לצד שניים משערי העיר העתיקה צוין שמם במסורת הנוצרית, שנותר שגור בפי תיירים גם בעת המודרנית: שער סטפנוס - הוא שער האריות (18), ושער הזהב החסום - הוא שער הרחמים (19).

בהר ציון מצוין קבר דוד (20), המקודש ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. עם זאת, לא צוין בשמו חדר הסעודה האחרונה המצוי מעליו - אתר חשוב וידוע לצליינים נוצרים מעדות שונות. אתר מוסלמי קדוש נוסף הוא בית הקברות ממילא (21).

בדגם מופיעים גם שני קווי חומה קדומים (22), שניהם ללא ציון שם או כינוי כלשהו. הראשון הוא תוואי חפירות "החומה השלישית", שבנייתה מיוחסת לאמצע המאה הראשונה לספירה. התוואי מסומן בדגם בקו שחור מרוסק, המראה מקטע שאורכו כקילומטר ורובו נחפר בשנים 1925-1924 בידי הארכאולוגים היהודים ל"א מאיר וא"ל סוקניק. [6] תוואי חומה נוסף המצוין בדגם מקיף את מרגלות הר ציון ממערב, מדרום וממזרח - ומסומן בצבע אדום (23). כנראה הכוונה לתוואי חומת העיר המשוער מימי בית שני, למרות שעד היום נחשפו רק קטעים ספורים וקצרים ממנו.



מקוואות מים, רובם בריכות קדומות, תוארו בדגם כשקעים בצבע תכלת למרות היותם חרבים בעת בניית הדגם. כמעט כולם לא צוינו בשמם: בריכת ישראל (24) מצפון להר הבית (כיום איננה), ברכת סית מרים (25) ממזרח לשער האריות (כיום איננה), בריכת בית חסדא (26) ממערב לשער האריות, מזרקת אל-כאס (27) (=הכוס) מצפון למסגד אל-אקצא, אמת המים התת-קרקעית (28) המובילה אליה ממערב, בריכת חזקיהו (29) ברובע הנוצרי, בריכת הסולטן (30) לרגלי שער יפו, בריכת ממילא (31) וכן הבסה (32) (=ביצה) ממערב לשכונת נחלת שמעון בצפון העיר (אף היא לא קיימת היום). עוד מופיעה, כאמור, בריכת השילוח (09) בתחתית גיא בן-הינום, במוצא נקבת השילוח שנחצבה במעבה האדמה במאה השמינית לפנה"ס ונתיבה מסומן.

תוואי מים עתיק נוסף הוא האמה התחתונה (33), שהובילה מים מ"בריכות שלמה" שמדרום לבית לחם ועד להר הבית. ראשיתה ככל הנראה בתקופה החשמונאית בין המאות 2-1 לפנה"ס, אך היא שופצה בתקופות שונות בהיסטוריה בידי שליטי ירושלים. השיפוץ האחרון של האמה היה בימי המנדט הבריטי, ב-1924, בניסיון – שלא צלח – להשמישה עבור תושבי ירושלים.

הדרכים בדגם מתוארות בשמותיהן ההיסטוריים, הנגזרים מן המקומות אליהן הן מובילות או הובילו בעבר: שכם ודמשק (34), בית לחם (35), יפו (36), אמאוס (37), מנזר מרסבא (38) וענתות (39) - כפרו של הנביא ירמיהו. מסילת הרכבת לירושלים (40) נראית היטב בדגם, ומכונה "המסילה למצרים". קו הרכבת הראשי בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי היה מחיפה לקנטרה שבמצרים, ומסילת הרכבת לירושלים – מרכז הממשל הבריטי בארץ - הסתעפה ממנה באזור לוד. בדגם לא נראים מבני התחנה ומתקני השירות שלה. עוד נעדרת מן הדגם המסילה הצבאית הצרה שסללו הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כדי לשנע חיילים ואספקה צפונה מירושלים. פירוקה החל סמוך להחלת השלטון הבריטי האזרחי בירושלים, אולם ארך כמה שנים. ייתכן ולא צוינה בדגם בגלל היותה מלכתחילה מרכיב ארעי בלבד בנוף, וייתכן שכבר פורקה בעת בניית הדגם, או לפחות עם השלמתו.  

ממערב לבריכת ממילא, באזור כיכר צרפת ודרום רחוב המלך ג'ורג' בימינו, משורטטים כמה קטעי דרך בקו שחור מרוסק (41), המעיד כנראה על הצעה לסלילתם. באזור זה אכן נסללו בסוף שנות ה-20 הרחובות הידועים כיום בשמותיהם שמואל הנגיד וקק"ל. למעשה, מקטעי הדרכים שהותוו בדגם דומים לראשית התוואי של רחובות אלה כפי שנסללו בפועל. בדגם לא נראה, כאמור, תוואי רחוב המלך ג'ורג', ציר תנועה מרכזי והרחוב הראשון שסללו הבריטים בעיר. הרחוב נחנך, כפי שמעיד השלט שעדיין תלוי בקצהו הצפוני, ב-9 בדצמבר 1924 - במלאות שבע שנים לכיבוש העיר בידי כוחות הצבא הבריטי בפיקוד הגנרל אלנבי.

שלב שני: תיארוך

בחינה ראשונית של הדגם ממקמת אותו בנקודת זמן מכריעה בתכנונה של העיר: בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה וראשית השלטון הבריטי. מיד לאחר כניסת הבריטים לירושלים, בסוף דצמבר 1917, מונה  רונלד סטורס (Storrs) למושלה הצבאי של העיר.  סטורס החל בפרסום סדרת מנשרים להחזרת שגרת החיים והסדרתם לאחר ימי המלחמה הקשים. גולת הכותרת של פעילותו הייתה הקמת האגודה למען ירושלים שבבסיס הקמתה, כדבריו: "עומד רעיון נשגב. יותר מכל זקוקה העיר הקדושה לאחדות. היא מבקשת שולחן עגול, שסביבו יוועדו בני כל הגזעים והעדות, ישכחו לרגע את מריבותיהם ויחשבו אך ורק על העיר הקדושה ומשמעותה לאנושות כולה."[7] האגודה פעלה בתחומי התכנון, שימור העתיקות והאתרים הקדושים ופיתוח המלאכות המסורתיות. סטורס הזמין בשנת 1918 את האדריכל ויליאם מקליין  (W.H. Mc'Lean) להכין לראשונה תכנית מתאר לעיר ואת המהנדס ארנסט ריצ'מונד (E.Richmond) שערך סקרים מקיפים ומיפה את עתיקות העיר. ריצ'מונד שימש  שנים רבות אחר כך מנהל מחלקת העתיקות המנדטורית שישבה ברוקפלר מהשנים 1937-1938, ואלה מן הסתם הנסיבות להימצאותו של הדגם שם. מתכננים בריטים אלה ואחרים שאותם גייס סטורס מקרב עמיתיו לאגודה למען ירושלים היו מוכרים לו היטב מתקופת שירותו בקהיר לפני המלחמה שם פיתח תפיסות שימור מחמירות. בבואו מקהיר לירושלים הייתה לסטורס רעיון מגובש כיצד צריכה עיר עתיקה להישמר ולהיראות בעידן המודרני, אותו ביקש ליישם במסגרת האגודה למען ירושלים. מתוך התבוננות במתחמים ובמבנים המופיעים בדגם לעומת כאלה הנעדרים ממנו, עולה תפיסת השימור של המתכננים הבריטים המדגישים אתרי עתיקות, אתרים מקודשים במסורות שלוש הדתות - בעיקר בנצרות ומוסדות ומתחמים בריטים שמייצגים את השלטון החדש.

אפשר לדייק את החיפוש אחר התאריך עוד יותר. על הדגם, באזור הר הזיתים, מופיע הכיתוב "בית הממשל" (42) (Government House) שנכתב בדיו שחורה, נמחק בקווי עיפרון ובמקומם נרשם בעיפרון שמו המקורי של המתחם -  "אוגוסטה ויקטוריה" (Augusta Victoria). אוגוסטה ויקטוריה הוא מתחם גרמני-לותרני שנחנך בשנת 1910 על ידי קיסר גרמניה וילהלם השני  ונקרא על שם אשתו. עד ליום 30 ביוני 1920 היה אותו מתחם, כמו  ארץ ישראל כולה, נתון  תחת שלטון צבאי  שלאחריו הוחל שלטון אזרחי  בראשות הנציב העליון - ונראה שזה התאריך המוקדם ביותר האפשרי להשלמתו של הדגם.[8] יש להניח שהמלים  "בית הממשל" – לשעבר אוגוסטה ויקטוריה – נכתבו  ב-1920, כשהפך להיות המפקדה הראשית של הצבא הבריטי בישראל ומקום מושבו של הנציב העליון. ביולי 1927, בעקבות רעידת אדמה שגרמה נזק חמור למבנה, עברו מעון הנציב ומוסדות הממשל לעיר החדשה והמתחם חזר לידיים גרמניות ולשם שנתנו לו מייסדיו – אוגוסטה ויקטוריה – ועל כן המחיקה והכתיבה מחדש. כלומר, הדגם נבנה בנקודת זמן כלשהי בין יוני 1920 ליולי 1927.

כמו כן, בדגם מופיע מתחם בית הקברות הבריטי שתכנונו החל ב-1920. על דרך שכם בולטים שלושה אתרים: המושבה האמריקנית, קברי המלכים וקתדרלת סנט ג'ורג' האנגליקנית (שנבנתה במאה ה-19 ושמשה ככנסיית הקהילה של הפקידות הבריטית). במושבה האמריקנית שקיימה קשרים תרבותיים וחברתיים ענפים עם אנשי הממשל החדש, פעלה סדנת הצילום הידועה והיו בה גם אומנים ובעלי מלאכה, שייתכן והיו מעורבים בבניית הדגם באותה תקופה.[9]

את התאריך המאוחר האפשרי להכנת הדגם אפשר להקדים אף יותר, בהתאם לכמה רכיבים החסרים בו. בדצמבר 1924 נחנכו בירושלים החדשה רחוב שנשא את שמו של המלך הבריטי ג'ורג' החמישי, הוא רחוב המלך ג'ורג', וכן המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בהר הצופים. שני המרכיבים העירוניים הללו, שלפחות לראשון שבהם נוכחות מרחבית בולטת, אינם מופיעים בדגם. באותה שנה כבר ניצבו בתים ראשונים בשכונות הגנים היהודיות תלפיות, בית הכרם ורחביה, וכן בשכונת טלביה הערבית-נוצרית (ובקטמון, שקדמה לה), אולם גם שכונות אלו נעדרות מן הדגם, למרות חשיבותם במכלול הנופי העירוני ואף-על-פי שראשית בנייתן נזכרת תכופות בעיתונות בת הזמן ובתיאוריהם של תושבי העיר ומבקריה. היעדרן של השכונות הללו, אם כך, ממקם את בנייתו של הדגם בסביבות השנים 1923-1924.

חיזוק לאפשרות תיארוכו של הדגם לראשית שנות ה-20 עשוי להימצא בעבודות המדידה ובתוכניות האב לירושלים מאותה תקופה. מאוקטובר 1920 ועד לאוקטובר 1921 עסקו מודדים מטעם מחלקת המדידות בהכנת מפת ירושלים בקנה מידה 1:2,000, ותוצאות עבודתם עודכנו והורחבו בשנים העוקבות. מאותן שנים ידועות שתי תוכניות אב לפיתוח ירושלים: הראשונה של האדריכל פטריק גדס (Geddes), שהוכנה למעשה כבר ב-1919, והשנייה של גדס בשיתוף עמיתו, האדריכל צ'רלס אשבי (Ashby), שהוצגה ב-1922 והייתה מפורטת יותר. לעיר העתיקה נודע מעמד מיוחד בשתי התוכניות הללו. גם בדגם הנדון כאן צבועה העיר העתיקה לבן, בשונה מיתר חלקי העיר – רמז אפשרי לחשיבותה ומעמדה. ואולם המפה המקבילה היא מפת הסקר הארכיאולוגי שנערך ב-1925 ויצא בפרסומי האגודה ומחלקת העתיקות שהיא שכלול ופירוט נרחבים של תמונת הדגם הראשונית. ואולי שימש הדגם את עורכי הסקר בעבודתם.

כל הפרטים שלעיל לכך מעידים על כך שהדגם הושלם בין השנים 1923-1924, ושבנייתו עשויה להיות בעלת זיקה לעבודתם של ריצ'מונד והולידיי. מחיקת השם "בית הממשל" במתחם אוגוסטה ויקטוריה מעידה על כך שהדגם עדיין שימש גם בשלהי שנות ה-20, והימצאותו ברוקפלר מרמזת  על היותו חלק מעבודת מחלקת העתיקות שקבעה מושבה בסוף שנות ה-30 ברוקפלר.

 

שלב שלישי: המשתמשים

את קהל היעד של הדגם אפשר להבין מתוך הפירוט המופיע על גביו: הדיוק הטופוגרפי וההדגשה של מקווי מים ואף אמות מים קדומות; התיאור המפורט של אזורים בעיר שאינם בעלי חשיבות דתית או היסטורית מובחנת (לעתים ברזולוציה של בית בודד, או מקבצי בתים); ציונם בקו שבור (מקווקו) של דרכים עתידיות (או לפחות מקטעים שלהן) ושל ממצאים ארכאולוגיים; וכן הדגשת אתרים בעלי משקל דתי-תרבותי בצבע נבדל – כל אלו עשויים לכוון לקהל של אדריכלים ומתכננים יותר מאשר לציבור תיירים וצליינים. ככלות הכל, זהו בעיקרו קהל מקצועי, שמעצם ייעודו בתכנון העיר עשוי למצוא עניין ומשמעות ברכיבים נופיים חסרי מטען היסטורי או דתי - כגון דרכים חדשות או בתי-מגורים רגילים בשכונות המרוחקות ממוקדה העתיק של העיר. גם מחיקתם של חלק מן השמות המקוריים שהופיעו בדגם והחלפתם בשמות מעודכנים ללא הקפדה אסתטית עשוי להעיד על ייעודו של הדגם כדגם עבודה לשימושם של אנשי מקצוע ולא לתצוגה פומבית. התקופה בעת שבה נרקמו חזונות מרחיקי-לכת לעיר ההיסטורית בארץ והוגדרו התפיסות והיעדים לשימור העיר ולתכנונה על סף העת החדשה.

לסיכום, הדגם הוא הצהרת כוונות של האגודה למען ירושלים ומשמש כחלק מחזונו של המושל סר רונלד סטורס שהעמיד לראשונה תפיסות של שימור בירושלים. כאמור, הוא נבנה בראשית ימי המנדט הבריטי כשהוא מציין נקודת זמן של שינוי בעיר הקדומה. ניכר שנועד לצרכים אזרחיים, ששימש בעלי תפקידים בשלטון המקומי לצרכי תכנון העיר והתפתחותה – ממש בדומה לדגם המודרני והמתחדש שניצב לידו, ב"בית המודל" שבמרתף בית העירייה בכיכר ספרא. בין שני הדגמים הללו מפרידות כמעט מאה שנים, אולם מתנהל ביניהם דיאלוג מעניין המעיד על תפיסות, על רעיונות ועל חזונות שקרמו עור ואבן בירושלים.

[1] תודה לד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות, שהביא לידיעתנו את המידע על הדגם וסייע בהשאלתו לתערוכה ולמחקר בבית המודל ולאילת ליבר, מנהלת מוזיאון מגדל דוד.

[2] ירמיהו לא, לח-לט

[3] ירמיהו לא, לז

[4] כיום העיירה הפלסטינית אלעזריה

[5]  גבעת בית הקברות המוסלמי א-סאהירה מצפון לעיר העתיקה, שם זיהתה מסורת פרוטסטנטית מאוחרת את גבעת הצליבה

[6] כיום נותר חשוף קטע קצר ברחוב נעמי קיס, צפונית לעיר העתיקה.

[7] רונלד סטורס, זכרונות, כרך ג, תל אביב, תרצ"ח, עמ 672.

[8] מעת זו היה גם סטורס ממושל צבאי למושל אזרחי של ירושלים, תפקיד בו שימש עד עזיבתו את העיר ב-1926.

[9] רחל לב, אוצרת וארכיונאית אוסף מלון המושבה האמריקנית, בוחנת בימים אלה את הקשר של הדגם לאומני המושבה.

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle