סוד המים כיסוד העולם החדש

ריפוי מחזור המים באמצעות יצירת נופים להשהיית מים

ברנד מולר  |  תרגום מאנגלית: דנה גזי

ברנד מולר (Bernd Walter Mueller) חוקר טבע, מומחה בבניית מרחבים להשהיית מים ויועץ אקולוגי בינלאומי. נולד בגרמניה בשנת 1962. בשנת 1986 עזב את לימודי ההנדסה באוניברסיטה, מכיוון שלא מצא בגישה המכניסטית מענה לשאלות שהעסיקו אותו. בשנת 1989 עבר לספרד והחל להתבונן בטבע ולגלות דרכים לשיתוף פעולה עם עולם המים, החי והצומח. בשנת 2006 הפך לחבר בקהילת תמרה והחל ללמוד, ליישם וללמד את הידע הייחודי של מרחבים להשהיית מים.

קהילת תמרה (Tamera) היא קהילה הוליסטית, אקולוגית וחינוכית שנוסדה בגרמניה בשנת 1978 והתמקמה בפורטוגל  בשנת 1995. כיום מונה הקהילה כ-200 חברים. הקהילה נוסדה על מנת לפתח מודל חיים עבור "ארץ חדשה – "terra nova  המבוססת על אי-אלימות, כבוד ושותפות בין האדם, החי והטבע. המחקר הטכנולוגי והאקולוגי של תמרה כולל יישום של נופים להשהיית מים, ריפוי מערכות המים והטבע וייצור עצמאי של מזון ואנרגיה.

"מים, אנרגיה ומזון יהיו נגישים לכל כאשר האנושות תפסיק
לציית לחוקי הכלכלה ותתחיל להישמע להיגיון הטבע"

דיאטר דוהם (Duhm), מניפסט תָּמֶרָה

אני פותח בציטוט זה מכיוון שאני מבקש שתראו לנגד עינכם בצורה החיה ביותר חזון של עולם שנרפא.

2010 עד 2020 הוכרזו על ידי האו"ם כעשור של המאבק במדבור. תהליך המדבור המחריף הוא אחת מהבעיות הגלובליות המשמעותיות ביותר. יותר מ-40% משטחן של היבשות מסווג כיום כצחיח. באירופה, למשל, בחצי האי האיברי, תהליך המדבור הוא דרמטי: שליש מאדמת ספרד הפכה לצחיחה. עם זאת, מרבית האזורים היבשים מצויים בארצות העניות ביותר. למיליארדי בני אדם כיום אין גישה למי שתיה ראויים. מציאות זו היא, במידה רבה, תוצר של אורח החיים במדינות המתועשות, המוביל לכך שילדים נעשים חולים ומתים ממחסור במים, אנשים נלחמים על מקורות מים מתמעטים, ובעלי חיים מתים בצמא. מים, שמעצם מהותם הם מקור החיים, הופכים כיום למקור של מלחמות, מאבקי כוח, מחלות וסבל.

לכן, נשיא בוליביה אבו מוראלס (Morales) דרש ב-2008 ב"עשרת הדברות" שלו להצלת כדור הארץ, החיים והאנושות, שנתמודד עם משבר המים העולמי ונכיר בגישה למים כזכות אדם בסיסית. אני לגמרי מסכים עם הדרישה הזו. אני נושא דברים אלה במטרה שלכל בני האדם ולכל בעלי החיים תהיה גישה חופשית למי שתיה ראויים. מסיבה זו התפתח הרעיון של תכנון נוף להשהיית מים.

מדבור כתוצאה מניהול מים קלוקל

לבני האדם יש את הידע כיצד להשיב אזורים מדבריים ומדבריות-למחצה למצבם המקורי כנופים חיים. ברוב המקרים מדבור אינו תופעה טבעית, אלא תוצר של ניהול מים קלוקל ברמה הגלובלית. מדבריות לא נוצרים כתוצאה ממחסור בגשמים, אלא מכיוון שבני אדם מטפלים במים באופן שגוי.

לדוגמה, חבל ALENTEJO (אלנטז'ו - חבל ארץ בפורטוגל שבו נמצאת קהילת תמרה – ד.ג.), נחשב כאזור שחון, והנה בשבוע שעבר היה כאן גשם כבד מאד. כמות הגשם שירדה במהלך מספר ימים יכלה לספק מי שתיה ומים לשימוש ביתי לכל אוכלוסיית האזור למשך שנה שלמה. אבל במקום זאת, המים זרמו ללא שימוש ואף גרמו לנזקים בדרכם. האדמה הפורייה נסחפה, הקרקע מתחת ליסודות הגשרים נסחפה, וכבישים, כפרים וערים הוצפו. כעת, עסוקים כולם בתיקון הנזקים. זוהי עבודה מפרכת ויקרה, ועם הגשם הבא אותו הדבר יקרה שוב. במעגל חוזר זה לא נותר זמן להשקיע מחשבה ביצירת מערכת חדשה שתבטיח מים נקיים במשך כל השנה ובה בעת גם תמנע הצפות.

download.png

בפורטוגל יש לנו גשם רב בחורף ובקיץ יובש. רק לפני כמה עשרות שנים דרום פורטוגל היה אזור בו זרמו פלגי מים בכל עונות השנה, אפילו בקיץ. כיום, ערוצי הנחלים נמלאים רק בעונה הגשומה ולאחר מכן מתייבשים. המערכת יצאה לגמרי מאיזון. אנו רואים מצבים דומים בכל אזורי האקלים ברחבי העולם. כמעט בכל מקום אנו חוזים בהצפות נרחבות ומפולות אדמה בעלות השלכות הרות גורל לבני אדם, תשתיות, בעלי חיים והטבע בכללותו. בני אדם מתייחסים למצבים אלה כאל אסונות טבע, אבל למעשה אלה אסונות מעשה ידי אדם.

חצי מחזור המים

כיצד נוכל לשנות מצב זה הן ברמה המקומית והן בזו הגלובלית? מה פרוש שינוי מערכתי בנוגע לניהול מים וכיצד נוכל להניע אותו? כדי לענות על שאלות אלה, עלינו להתבונן מחדש במציאות הנוכחית. התשובה קשורה למה שתיאר ויקטור שאוברגר (SCHAUBERGER) כ'חצי מחזור המים'. מים מתאדים, יוצרים עננים ומשקעים והגשם מכה בקרקע שלא יכולה עוד לספוג את המים. בעבר, כדור הארץ היה מכוסה בשכבה צפופה ומגנה של צמחיה מגוונת ושל רקבובית שספגה את המים כמו ספוג. כיום, לעומת זאת, הצמחייה המגוונת הזו נהרסה ברובה, יערות נכרתו, ערבות נפגעו בשל רעיית יתר או העדר מרעה, ואזורים עצומים נאטמו בשל פיתוח אורבני או שימושים חד-גוניים. הקרקע הלא מוגנת כעת מתחממת, וכשהאדמה מצויה בטמפרטורה גבוהה יותר מאשר מי הגשם, היא לא מצליחה לספוג לתוכה את הגשמים, היא נסגרת, מתקשה ונאטמת, והמים מצטברים בזרמים עצומים שזורמים במהירות. במקומות שבהם יש עדיין שכבת קרקע עליונה או אדמה פורייה משוחררת, זרמי המים סוחפים אותן, ומובילים לחישוף הקרקע. זרמי המים העזים ממלאים במהירות ערוצי מים ונחלים. בגשם כבד הם עולים על גדותיהם ונושאים קרקע וחומרים אחרים בתוכם, אבל הם לא יכולים להותיר אותם בעיקול הנהר הבא, מכיוון שהמים אינם מתפתלים עוד; ערוץ הנהר נעשה ישר וגדותיו חוזקו. האדמה הדרושה על גבי הקרקע גורמת כעת לחסימות במורד הנהרות, שנעשים רדודים ומופרים, עד כדי הסבת סכנה תמידית לישובים הסמוכים. ב'חצי מחזור המים' נהרות של נביעה צלולים נעשים למובילים של מי גשמים בוציים ומזוהמים. אין יותר מקומות בהם המים יכולים להיאסף, לנוח, להבשיל ולהעשיר את עצמם במינרלים ומידע. אין כמעט צעירים על פני כדור הארץ כיום שיצא להם לפגוש נחלים ונהרות עם מי נביעה צלולים.

מפלס מי התהום הנופל

כאשר המים לא מצליחים לחלחל אל גוף האדמה, הם נעדרים משם. צחיחות זו גורמת סבל לחיים באדמה, המיקרואורגניזמים נסוגים, פוריות האדמה פוחתת באופן משמעותי, מיני צמחים ובעלי חיים רבים לא שורדים. צחיחות הקרקע ואובדן המגוון הביולוגי הם הסימנים המשמעותיים ביותר למדבור.

מפלס מי התהום העולמי נופל באופן דרמטי. אספקת מי השתיה מתמעטת ברחבי העולם. אם לא נצליח לעצור תהליכים אלה, אנו עומדים בפני תסריטים אפוקליפטיים. הפגיעה במפלס מי התהום, מובילה להפרת האיזון בין מי התהום המתוקים לבין מי המלח של הים. מי הים המלוחים פולשים ללא הפרעה אל פנים הארץ, ומי התהום המתוקים נעשים מלוחים. באופן כמעט בלתי-הפיך, האקו-סיסטם קורס. באזורי חוף רבים ברחבי העולם התהליך הזה נמצא בעיצומו. גם כאן, בחצי האי האיברי, מי התהום בסמוך לקו החוף מתחילים להפוך מלוחים.

איזה מין עולם יהיה זה ללא מי שתיה טבעיים? איננו יכולים עוד להתכחש למה שקורה ולאפשר את מה שבכוחנו למנוע.

מחזור המים השלם

הבה נתבונן שוב בתמונת המצב הבריאה – תמונת מחזור המים השלם. המים שיורדים על הקרקע נספגים לתוכה בזכות שכבת הרקבובית המכסה אותה. לפני זמן לא רב תמרה הייתה מכוסה בשכבה אדמה חיה ופורייה עד חצי מטר עומקה. כך היה פחות או יותר בפורטוגל כולה וברמת העיקרון ברחבי אירופה כולה. שכבת הרקבובית הזו, שהייתה מוצלת ומלאה בשורשים, ספגה לתוכה את מי הגשם ונתנה למים זמן לחלחל אל שכבת העומק של האדמה ולמלא את גוף האדמה. באופן זה גוף אדמה הרווי שימש כאיבר לשימור המים. שם, מתחת לפני האדמה, המים נחים בעומקים משתנים, לעיתים לתקופות זמן ארוכות. אנחנו עדיין יודעים מעט מאד על מה קורה למים בחשכה שבלב האדמה. אני מרגיש שזה החלק "הנקבי" או "הנשמתי" של מחזור המים. מה שאנחנו יכולים לומר הוא שהמים מבשילים שם וסופגים לתוכם מינרלים ומידע. היכולת הזו לספוג ולאחסן מידע היא אחת התכונות המהותיות והמסתוריות ביותר של המים.

בקרקע הרוויה המים מתקררים בעוברם דרך השכבות העמוקות של הארץ. כאשר מחזור המים שלם, המים שבים אל פני הקרקע כמי נביעה בשלים. נהרות ונחלים שבהם זורמים מי נביעות הם בעלי כוח ריפוי לאדמה, כאשר הם יכולים להתפתל בזרימתם בהתאם לטבעם האמיתי. המים מחיים עצמם יותר ויותר במהלך זרימתם. בגדות נחלים ונהרות שכאלה, מגוון בתי גידול משגשגים. במחזורם השלם, המים זורמים באופן מתמשך ויציב. הארץ משמשת כחיץ, מכיוון שהיא יכולה לספוג לתוכה כמות גדולה של מים ומאידך לשחרר אותה באיטיות. בדרך זו הצפות נמנעות ובה בעת ערוצי המים שופעים במים טובים ונקיים במהלך השנה כולה. האיזון בין חודשי הגשם והעונה היבשה מושג. עיקרון זה תקף לכל אזורי האקלים- מחזור מים שלם שבו גוף האדמה ממלא באופן שלם את תפקידו יוצר איזון ושיווי משקל בכל מקום.

ריפוי הטבע באמצעות נופים להשהיית מים

כיום שכבת הרקבובית העליונה נעלמת מפני השטח של כדור הארץ. בעשורים האחרונים תהליך סחף הקרקע התקדם באופן כה מהיר וכה נרחב עד כי ניתן להגדירו כאסון גלובלי. זוהי הסיבה שבעטיה אסור לנו להמשיך ולדחות את יצירתם של אקו-סיסטמים שיש בכוחם ליצור מחדש את שכבת הרקבובית רק תוך כמה עשורים. אך אנחנו זקוקים ל'אפקט הספוג' הזה מוקדם יותר. בכדי להשלים את מחזור המים אנחנו צריכים למצוא דרך שבה המים יצליחו להיספג באדמה למרות העדרה של שכבת הקרקע העליונה. כך נולד רעיון תכנון נופים להשהיית מים.

נופים להשהיית מים הם מערכות לשיקום מחזור המים השלם באמצעות השהיית מים באזורים בהם יש גשם. ישנן דרכים רבות להשהות מי גשם וניתן לעשות בהן שימוש בשילובים שונים: יצירת אזורי השהייה באמצעות סכרוני האטה, שוחות החדרה, טרסות, חרישה עמוקה לאורך קווי המתאר או באמצעות ניהול משאבי הקרקע באמצעות ייעור מחדש, חקלאות אורגנית, מרעה בתכנון הוליסטי ועוד.

מטרת שיטות אלה היא למנוע ממי הגשם וממי הנגר להיסחף מעל לפני הקרקע. כאשר הצלחנו לעשות זאת, הפכנו נוף קיים לנוף להשהיית מים. מי הנגר בכללותם צריכים להפוך למי נביעה. בתמרה, יצרנו סדרה של אזורי השהייה מחוברים (מגודל בריכה ועד לגודל אגם), בהם מי הגשם נאספים בזכות סכר שנבנה מחומרים טבעיים. אזורי ההשהיה נאטמים באמצעות בטון או חיפוי אחר, בכדי לאפשר למים לחלחל באיטיות ובעקביות אל תוך גוף האדמה.

אין אזורים שלא מתאימים לבנייה של נופים להשהיית מים. בכל מקום שבו האיזון האקולוגי הופר או נהרס, נופים להשהיית מים יכולים וצריכים להיווצר, בכל סוג קרקע, בכל אזור אקלימי, על כל צלע הר ובמיוחד באזורים שיש בהם משקעים מעטים. ככל שכמות המשקעים קטנה, וככל שההפרש בין אירועי הגשם גדל, מתעצמת חשיבות הפיתוח של נופים להשהיית מים. אבל גם באזורים טרופיים עם כמויות גשם גדולות נופים להשהיית מים הם צעד משמעותי לכיוון ריפוי. אזורי ההשהיה מחליפים את שכבת הרקבובית, שלעיתים נשטפת לגמרי לאחר אירוע גשם בודד בעקבות כריתת יערות הגשם. כמו כן, בזכות כושר הספיגה הגבוה שלהם הם תורמים למניעת מפולות קרקע, שמתרחשות כיום יותר ויותר בעקבות גשמים כבדים. ובכך אזורי ההשהיה מצילים חיי אדם. ייתכן וקיימים עדיין יערות מעטים ברחבי העולם שאין צורך להתערב בהם משום שיש בהם די רקבובית. אבל, למרבה הצער, היום מדובר במצבים נדירים.

בתמרה ייסדנו את בית הספר "טרה-נובה" שמטרתו להפיץ את הידע ברשת ולתמוך בקבוצות וביוזמות המיישמות ידע זה בארצותיהן. בחזוננו, מרכזים ייעודיים כאלה יוכלו להתפתח בכל מקום באמצעות ארגון עצמי, ובהן ילמדו תיאוריה ומעשה של בניית נופים להשהיית מים. בדרך זו יחל תהליך שינוי שיכלול מעצם מהותו את כל שאר ההיבטים של החיים האנושיים. נופים להשהיית מים הם ברי קיימא רק במידה שחיי הפרט והקהילה מתחברים מחדש אל הטבע ואל הבריאה.

להכיר את הווית המים

הצעד הראשון בשינוי אופן המחשבה מתחיל עם יצירה מחדש של עצם מושג המים. לצורך כך יש להבין שמרחב להשהיית מים אינו רק עניין טכני, כי אם דרך להבנה של הוויית המים באמצעות מהנדסים מסוג חדש. מרחב להשהיית מים צריך להיות מעוצב כך שהמים לא יעמדו, אלא יצליחו לנוע בהתאם לטבעם.

מים אינם רק חומר שבני אדם יכולים לנהוג בו בהתאם לצרכיהם ולפי תהליכי הייצור התעשייתי; הם ישות חיה. אנו, בני העידן המודרני, צריכים ללמוד להבין זאת מחדש. לכן עיצוב מרחבים להשהיית מים אינו עניין שרירותי.

אנו מתבוננים במים: כיצד הם רוצים לנוע? אלו צורות של גדות הם אוהבים? איזו טמפרטורה ואלו הפרשי טמפרטורה הם אוהבים? האם הם אוהבים ליצור גלים או לא?

כל ההיבטים הללו משולבים בעבודה שלנו.

ככל ישות חיה, גם המים זקוקים לחירות לנוע לפי טבעם. מים רוצים להסתלסל, להתפתל ולהתעקל – כך הם נותרים מלאי חיוניות ורעננות. תנועה זו מאפשרת למים להיטהר, ובה בעת לשהות ואט אט לחדור אל גוף האדמה.

קיימים 3 עקרונות חשובים לעיצוב מרחבים להשהיית מים:

1. יש למקם את הפאה הארוכה של מרחב ההשהיה בכיוון הרוח. כך נושבת הרוח על פני שטח ארוכים, דבר המאפשר היווצרותם של גלים שמוסיפים חמצן למים. חמצן הוא מרכיב חשוב בתהליך הטיהור של המים. רוח וגלים נושאים חלקיקי בְּלִית לחוף, שם הם נתפסים בצמחי המים ולבסוף נספגים בהם.

2. גדות המרחב לעולם לא מחוזקים או מיושרים באופן מלאכותי אלא נבנים בצורה מעוקלת, חלקם בשיפועים חדים וחלקם מתונים כך שהמים יוכלו להתעקל ולהתפתל. לפחות בגדה אחת יש לשתול צמחי מים.

3. יש ליצור אזורים עמוקים ואזורים רדודים. כך נוצרים אזורים בעלי טמפרטורה שונה ומתאפשרים תנאים תרמו-דינמיים בריאים במים, ומגוון החיים המתקיימים בהם מוצאים מקום גידול מתאים.

סכרים של מרחבים להשהיית מים יש לבנות מחומרים טבעיים בלבד ללא שימוש בציפויים מלאכותיים או בבטון. שכבת האיטום האנכית של הסכר צריכה להיבנות מהחומרים האיכותיים ביותר בעדיפות לחימר, וישנה עדיפות לשימוש בחומר שנחצב מאזורי העומק. חומר זה קשור לשכבה חסינת מים המצויה לעיתים כמה מטרים מתחת לפני השטח. שכבת האיטום נדחסת ונבנית שכבה על גבי שכבה באמצעות שימוש באדמה לחה. לאחר מכן נערמת אדמה מעורבת משני הצדדים, מכוסה ברקבובית או בשכבת קרקע עליונה אותה ניתן לעצב או לשתול בה.

באמצעות שיטת בניה טבעית זו מרחבים להשהיית מים משתלבים בנוף ולא מתבלטים בזרות בסביבתם. לאחר זמן מועט, החיים מופיעים מחדש על הגדות. ואז הצמחייה ובעיקר העצים, חוזרים להיות מושקים ממי התהום כיאה לטבעם. באופן זה, אנו יכולים לצמצם את הצורך בהשקיה מלאכותית ולבסוף להימנע מכך לחלוטין.

הכוחות המסייעים

הטבע מספק כוחות מסייעים רבים בתהליך היצירה של נופים להשהיית מים. על המהנדס החדש  להתחבר לכוחות אלה ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. מיליוני מיקרואורגניזמים מתחילים בפעולתם באופן מידי ברגע שהם מבחינים שהם מצויים במים, אפילו בתום העונה הגשומה. הם השותפים הטובים ביותר לעבודה זו. מרביתם חיים מחוץ לטווח הראיה בתוך האדמה. יצורים אלה חשים בהיווצרותו של תהליך ריפוי ממנו עתידים להרוויח כולם. ייתכן, שייקח זמן מה עד שנצליח לצפות בתרומתם, אבל אנחנו מכירים בקיומם ויודעים שהם נכנסים לפעולה באופן כמעט מידי. אייק בראונרות' ((BRAUNROTH, מומחה בתחום שיתוף הפעולה עם הטבע, מתאר בספרו "HARMONIE MIT DEN NATURWESEN" ("הרמוניה עם יצורי הטבע"), מה קורה כאשר בעלי חיים, שבעבר התייחסו אליהם כאל מזיקים או טפילים ונלחמו בהם בהתאם, מקבלים סוף סוף הכרה כשותפים. הוא מביא כדוגמה חשופיות, כנימות, נברני השדה, זני חיפושיות, וקרציות:

"המופעים המרובים שלהם, ההתרבות המהירה שלהם, הילולות האכילה האינסופיות שלהם בגני, עמידותם בפני כל תחבולותיי, פתחו את חושי לסוג אחר של תודעת חיים...קיום נטול הפרעות. הם המחישו לי את כוחו של הטבע: רעות ללא תנאי".

בעבודה האקולוגית שלנו בתמרה אנו משלבים באדיקות היבט זה של שיתוף פעולה. ציפורים, למשל, הן שותפות חיוניות לייעור, משום שזרעים מסוימים צריכים לעבור דרך מערכת העיכול שלהן על מנת לנבוט.

יש גם כוחות מסייעים שאינם ידועים לנו. DHAYANI YWAHOO, מורה רוחנית משבט הצ'רוקי, לימדה אותנו שברק ממלא תפקיד חשוב בהשבת החיונית לאדמה מדורדרת כאשר יש בה די לחות. בספרה "קולות של אבותינו הקדמונים: שיעורים של שבט הצ'רוקי מחוכמת האש" היא כותבת:

"כאשר האקוויפרים מתדלדלים, לאנרגית החשמל של הברקים אין לאן להיקרא. הברקים משמשים כדופק, בדיוק כשם שמערכת העצבים משמשת כדופק שמפיח רוח חיים בגוף. ככל שהאקוויפרים הולכים ומתדללים, יש פחות ופחות אנרגיה לצמיחה, לחיים, ולברק יש השפעות מעטות יותר."

ביצירתם של נופים להשהיית מים, המין האנושי שב לשיתוף פעולה עם רוח הארץ, רוח הצמחים, בעלי החיים ובני האדם שחיים - או אמורים לחיות - באותו מרחב. בניה של מערכות אלה אינה רק פעולה הנדסית אלא גם אומנות ההתחברות מחדש לחיים עצמם, זוהי הכרה מחודשת בכך שבני אדם אינם הייצור החי היחיד על פני האדמה.

נוף להשהיית מים בטמרה

בתמרה, התחלנו לבנות את המרחב הראשון להשהיית מים ב-2007. הרעיון הגיע מזפ הולץ (HOLZE) שתמך בעבודתנו לריפוי האדמה של תמרה. עד אז חשבנו שאנחנו חיים בארץ יבשה. כאשר הציג בפנינו את מידותיו של המרחב המתוכנן הראשון להשהיית מים, עלתה השאלה כמה זמן ייקח למאגר כזה גדול להתמלא. "אגם 1", כפי שהוא מכונה כיום, ממוקם במרכז האתר שלנו. הרעיון שנצטרך להשקיף על בריכה מאובקת, חצי מלאה במשך כמה שנים, לא תרמה למוטיבציה להתחיל בהקמתו של המרחב המתוכנן. כדי לייצר בהירות מחשבה, התחלנו לחשב את כמות המשקעים שנופלת על המאגר. בדמיוננו מילאנו מכלים במים, כל מיכל בן מטר מעוקב, והנחנו אותם זה לצד זה בשורה שאורכה הגיעה לכמעט 1,000 ק"מ – המרחק בין תמרה לברצלונה. כך הצלחנו לצאת מתוך מערך החשיבה המצמצם.

באותה השנה התחלנו לבנות. בחורף הראשון, האגם וגוף האדמה הסמוך לו נמלאו ב-2/3 מתכולתם במים. לאחר עונת הגשמים השנייה, שכמות המשקעים בה הייתה נמוכה מהממוצע, נותרו רק עוד סנטימטרים ספורים עד לגובה המקסימלי. בחורף השלישי, כל כך הרבה גשם ירד שיכולנו למלא כמה מרחבי השהיה. היום, רק ארבע שנים לאחר תחילת הבניה, נראה כאילו מרחב ההשהיה היה כאן תמיד. אנשים רבים שמבקרים בתמרה לא מאמינים שלא מדובר באגם טבעי. בטרסות על גדות האגם, שתלנו אלפי עצי פרי וצמחי מאכל. חיות בר - לוטרות למשל - השתקעו במקום, והציפורים חזרו. הצלחנו לזהות 93 מינים שונים של ציפורים  בתמרה, חלקן נדירות מאד ונצפות רק באזורים עשירים במים. כבר בשנה הראשונה נביעת מעין חדשה החלה, ומאז היא זורמת בעקביות במהלך השנה כולה. בניית אגם 1 הייתה רק ההתחלה. מאז בנינו מספר מרחבים להשהיית מים.

ב-2011 בנינו מרחב השהיה שתכולתו גדולה פי 3 מאגם 1. בבנייתו יצרנו פריצת דרך בהפיכת העמק מנוף משופע מים לנוף להשהיית מים. אזור זה, הממוקם בנקודה הגבוהה ביותר של הואדי, יכול כעת לספוג אפילו גשם חזק ומתמשך. לחץ המים חזק דיו בכדי להשקות את כל האדמה (כל עוד יש בכך צורך), ללא צריכת אנרגיה נוספת לשאיבה ולהזרמת המים ליעדם. בעזרת המים מאזור ההשהיה הגבוה, מפלס המים בשאר מרחבי ההשהיה נשאר יציב כמעט לחלוטין במהלך השנה כולה.

בתמרה יצרנו המחשה חיה לפוטנציאל השינוי של חבל אלנטז'ו, ולמעשה לפוטנציאל השינוי בעולם כולו. ללא מים אין חיים. או על דרך החיוב: במקום בו יש מים יש חיים. אנו נעשים מיומנים יותר ביצירת תמונת העולם הרצויה כשאנו מונעים מהשאלה כיצד יכולים להראות החיים עם שפע של מים ולא בהעדרם? רק כך מתקבעת תמונה של גן עדן אפשרי, ואנחנו משתחררים מתפיסות של מחסור והעדר. אני רוצה לסכם את דבריי עם ציטוט של שאוברגר, מתוך מאמר מ-1934 המופיע בספרDAS WESEN DES WASSERS (הוויית המים):

"המים הם מקור הכול. לכן המים הם המקור האוניברסלי של כל תרבות ויסוד כל התפתחות פיזית או מנטלית. חשיפת סודות המים תשים סוף לכל השיקולים המובילים למלחמה, קנאה, שנאה חוסר סובלנות וחוסר הרמוניה מכל צורה. העמקה במחקר המים יוביל לקיצם של המונופולים והשליטה ולראשיתו של סוציאליזם המחובר לפרט בצורתו הטהורה ביותר. אם נצליח לחשוף את סודות המים, ולהבין כיצד נובעים המים אזי נוכל להפיק מים בכל מקום ונצליח להפוך אזורי מדבר צחיחים לפוריים; או אז עלות המזון ועלות מכונות הירי כאחד יצנחו עד כדי כך שלא יהיה כדאי עוד לסחור בהם."

אני מבקש מכולכם לדמות בעיני רוחכם חזון זה. האדם המבקש להחזיר לידיו את זכויותיו הבסיסיות, משיב לידיו גם את זכויות המים.

לקריאה נוספת: www.tamera.org

download.png
  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle